לרקוד בישראל - המדריך השלם ללימוד ריקוד למבוגרים
הריקוד מהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. מחגיגות לאומיות ועד אירועים קהילתיים, התנועה והקצב מהווים חלק משמעותי מהחברה. ניתן למצוא מגוון רחב של סגנונות ריקוד המותאמים להעדפות שונות.
מבוא חזותי
ציפייה
תמיד הרגשתי שיש בי תשוקה לרקוד, אבל מעולם לא העזתי לנסות. אחרי שצפיתי במופע של להקת להקת מחול בפסטיבל ישראל, משהו בי השתחרר. החלטתי שזה הזמן לצאת מהמעגל של 'פעם אחרת' ולהירשם לשיעור ניסיון. בחרתי בסלסה, כי הסגנון הזה נראה לי מוכר ומזמין במיוחד. השבוע שלפני השיעור הראשון היה מלא בחששות - מה אם אעשה מעצמי צחוק? מה אם כולם כבר מכירים אחד את השני ואני אהיה ה'חדש'? אבל ידעתי שאם לא עכשיו - אימתי?
טבילה
ברגע שנכנסתי לסטודיו, התחושה הייתה כמו להיכנס לחצר בית ספר - כולם מדברים, צוחקים, מתחבקים. המורה קיבל אותי בחיוך והסביר שהכי חשוב להנות מהתהליך. המוזיקה מילאה את החלל, והאווירה הייתה נעימה ומזמינה. כשהתחלנו את הצעדים הבסיסיים, הרגשתי כמו תינוק שלומד ללכת - מגושם אבל נלהב. המורה הסביר שכדאי לתת לגוף להרגיש את המוזיקה, כמו דיבור בשפה חדשה. פתאום, באמצע השיעור, משהו קרה - הרגליים שלי התחילו לזוז מעצמן, והחיוך לא ירד מהפנים שלי. הרגשתי חלק מהמוזיקה, חלק מהקבוצה, חלק ממשהו גדול יותר.
הרהור
בדרך הביתה, הרגשתי שאני צועד על עננים. הגוף כאב בכל מקום אפשרי, אבל הכאב הזה היה מתוק. הבנתי שריקוד הוא לא רק תנועה - זו שפה שלמה של ביטוי עצמי. מאז, הפך הריקוד לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי. מצאתי את עצמי מזמזם את הקצב של הסלסה בסופר, מתאמן על צעדים בחדר האמבטיה, ומחכה בקוצר רוח לשיעור הבא. גיליתי שבכל אחד מאיתנו יש רקדן שמחכה לצאת החוצה, צריך רק לתת לו צ'אנס. כיום, אחרי שהתחלתי לרקוד, אני כבר מוביל את הריקודים בכל חתונה משפחתית, והחברים שלי לא מאמינים שזו אותה הבחורה שהתביישה אפילו לזוז כשהמוזיקה התחילה.