קבוצות לשיתוף רגשי - מרחב בטוח לביטוי אישי

ציפייה

בתקופה של שגרה עמוסה, הרגשתי שאני טובעת בים של משימות והתחייבויות. חברה טובה סיפרה לי על קבוצת שיתוף רגשי שפגשה במרכז קהילתי. "זה בדיוק מה שחסר לך," היא אמרה. "מקום שבו אפשר פשוט להיות." רשמתי את הפרטים על פתק צהוב והדבקתי על המקרר. במשך שבוע שלם הסתכלתי עליו כל בוקר עם הקפה של הבוקר, מנסה לדמיין איך זה יהיה לשתף זרים בתחושות הכי פנימיות שלי. "מה יגידו בעבודה אם יגלו?" דאגתי לעצמי. אבל הלחץ בחזה והקושי להירדם בלילה גברו על הפחד. ביום שלישי בבוקר, אחרי עוד לילה חסר מנוחה, שלחתי הודעה למספר שהעבירה לי החברה. "כן, אני רוצה להגיע," כתבתי, בלי לחשוב יותר מדי, לפני שאוכל להתחרט.

טבילה

הגעתי מעט לפני הזמן, עם בטן מלאה פרפרים. הבניין היה וילה עתיקה בלב העיר, מוקפת עצי זית עתיקים. על הדלת תלוי שלט קטן עם הכיתוב "מקום בטוח" בצבע תכלת. נשמתי עמוק ונכנסתי פנימה. האולם היה מואר באור חם שנשפך מכמה מנורות מלח הימלאיות, מפיצות ריח עדין של וניל ולבנדר. הכיסאות היו מסודרים במעגל, חלקם עם כריות בצבעי כחול ולבן. בחרתי לי מקום ליד החלון, ממנו נשקף עץ תות ענק. לאט לאט התמלא החדר באנשים. היו שם סטודנטית עם שיער סגור בקוקו, גבר מבוגר בחולצת פלסטל מנומרת, אישה עם תיק רקם בסגנון אתיופי. המנחה, בירכה כל אחד בחיוך חם ובמגע יד עדין. כשהתחלנו, היא הדליקה נר גדול והסבירה על כללי הקבוצה: המנחה הסבירה את כללי הקבוצה - שמירה על סודיות, הקשבה בלי לשפוט, דיבור מהלב, ומתן מקום לכל רגש שעולה. כשהגיע תורי, הרגשתי את הלב דופק לי בגרון. "התחלתי לדבר בקול רועד," התחלתי בקול רועד, "ואני מרגישה שאני מאבדת שליטה על החיים שלי." המילים יצאו כמו מפולת שלגים, והדמעות זרמו בלי שליטה. לרגע השתרר שקט. ואז, מהצד השני של החדר, נשמע קול רך: "גם אני." שני מילים פשוטות, אבל הן הרגישו כמו חיבוק חם. המשכנו לדבר, לשתף, לבכות ולצחוק עד שהנר נגמר.

הרהור

יצאתי מהמפגש עם תחושה מוזרה של הקלה ועייפות, כאילו שטפתי מעצמי שכבות של מתח שהצטברו חודשים. האוויר הקריר של תל אביב ליטף את הפנים הסמוקות שלי, ופתאום שמתי לב לציפורים מצייצות על העצים. "מתי בפעם האחרונה עצרתי לשמוע ציפורים?" תהיתי לעצמי. בדרך הביתה, עצרתי בבית קפה והזמנתי קפה הפוך אחד, בלי סוכר, בדיוק כמו שאני אוהבת. המוזגן זמזם בשקט, והרגשתי איך הגוף שלי נרגע לראשונה מזה הרבה זמן. פתאום הבנתי משהו חשוב: אני לא לבד במערכה הזו. יש עוד אנשים שמרגישים בדיוק כמוני. הנחתי את היד על הלב שלי, מרגישה את הפעימות האטיות, הרגועות. "מחר אקנה יומן," החלטתי. "אכתוב שם את כל הדברים הטובים שקורים לי." בדרך הביתה, שלחתי הודעת תודה לחברה שהמליצה לי על הקבוצה. "מצטערת שלא האמנתי לך," הוספתי עם סמיילי מנצנץ. "את צדקת - זה בדיוק מה שהיה חסר לי." באותו לילה, בפעם הראשונה מזה חודשים, נרדמתי בלי לספור כבשים, עם חיוך קטן על השפתיים.

1. חפשו קבוצות שיתוף רגשי באזור המגורים שלכם, במרכזים קהילתיים או באינטרנט
2. בדקו את אופי הקבוצה, שעות המפגשים והרקע של המנחה כדי למצוא את המתאימה לכם
3. הצטרפו לקבוצת וואטסאפ של הקבוצה (אם קיימת) כדי להכיר את האווירה לפני המפגש הראשון
4. הגיעו עשר דקות מוקדם למפגש הראשון, התיישבו במקום שנוח לכם וקחו נשימות עמוקות
5. התחילו מלהקשיב לאחרים, אתם לא חייבים לשתף אם אתם לא מרגישים מוכנים
6. הכינו כוס תה צמחים מרגיע לפני השינה אחרי המפגש הראשון, כדי לעכל את החוויה
7. שתפו בקבוצה את התחושות שלכם אחרי המפגש, גם אם זה היה מאתגר או מרגש במיוחד
8. קבעו פגישת המשך עם עצמכם יומיים אחרי המפגש, לרשום במחברת את התובנות שעלו
9. שמרו על קשר עם משתתף אחד לפחות מהקבוצה גם בין המפגשים, לתמיכה הדדית
10. הפכו את ההשתתפות בקבוצה לחלק משגרת הטיפול העצמי השבועית שלכם, כמו יוגה או מדיטציה

• נכונות להקשבה פעילה לאחרים
• כבוד לפרטיות ולסודיות המשתתפים
• מוכנות לשתף מהחוויה האישית
• נייר ועיפרון לרישום תובנות
• מקום שקט ונוח להשתתפות במפגש
• מכשיר עם חיבור אינטרנט יציב למפגשים מקוונים

הקבוצה מתקיימת במרחב בטוח ומכיל. אנו דוגלים בכבוד הדדי, סובלנות ושמירה על פרטיות המשתתפים. מעודדים השתתפות מכל המגזרים והאוכלוסיות בישראל. מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע במקרה של מצוקה נפשית משמעותית.